דולפין במים
את המפגשים הראשונים שלי עם מים (אני מתכוון מחוץ לבטן של אמא) כנראה שלא כל כך אהבתי. אמא ואבא מזכירים לי מדי פעם את האמבטיות ההן, כשצרחתי בקולי קולות והם לא היו בטוחים מה מבהיל יותר-הצווחות שלי, או הפחד שלהם שאחליק להם מבין האצבעות... מאז עברנו דרך ארוכה ומלאת אמבטיות. די מהר למדתי להתענג ממגע המים, מהדגדוגים הנעימים שהם גורמים לי להרגיש ומתחושת הרוגע שנשארת גם אחרי שמוציאים אותי החוצה (עד שלב הלבשת הבגדים, אז אני חוזר שוב לקולות הרמים של ההתנגדות, או כמו שאבא אומר "תנועת הרזיסטנס" קמה לתחייה...).
לפני כמה חודשים אבא ואמא הביאו לי חברים לאמבטיה, כלבלבים צבעוניים ומצפצפים, כדי שגם הם ירגישו יחד איתי את הדגדוגים והרוגע. אמא אמרה לי שבכל השנים שהיא מאלפת כלבים, מעולם לא נתקלה בכלבים שאוהבים כל כך להתרחץ, כמו החברים הצבעוניים האלו שלי. כנראה שטוב להם איתי.
יום אחד, בתחילת הקיץ, אמא ואבא אמרו לי עם חיוך על פניהם "היום הולכים לאמבטיה הרבה יותר גדולה" ולקחו אותי לאמבטיה המשותפת של הקיבוץ שנקראת "בריכה". הייתי בשוק כשהגענו לשם. איזו אמבטיה ענקית! ואז קלטתי שאיפה שאני נמצא זו בכלל האמבטיה הקטנה יותר, שמתאימה לילדים קטנים כמוני, ושממולה ישנה אחת ענקית עוד יותר. כשאגדל אנסה גם אותה. בינתיים היה לי כל כך כיף, שלא רציתי לצאת ואפילו קיוויתי שכך ירחצו אותי כל יום, כי באמת האמבטיה שלי נהייתה קצת צפופה עם הזמן.
לאמבטיה של הקיבוץ יש כמה יתרונות חוץ מהגודל: קודם כל אפשר להשתולל בתוכה הרבה יותר חזק עם הידיים והרגליים, וגם להשפריץ לכל הכיוונים... דבר שני, יש בה מלא פרצופים חדשים, הם עדיין לא חברים קרובים כמו הכלבלבים שלי, אבל הם מאד נחמדים ונראה לי שגם הם נהנים להתרחץ איתי. דבר שלישי-אני יכול להביא אליה צעצועים גדולים כמו הדבר הצהוב הזה שסבא קנה לי כדי שיהיה לי הרבה יותר קל לטייל בתוך האמבטיה. עכשיו כשאני חושב על זה, יש גם דבר רביעי- לא מלבישים אותי אחרי שמוציאים אותי ממנה, כך שעד שמגיעים הבייתה לאמבטיה הקטנה, יש לי זמן להנות מהעובדה שאני בלי בגדים... או כמו שאבא אומר: "הרזיסטנס בהפסקה לבינתיים והילד זורח ומאושר כמו דולפין במים".
